יום שישי, 23 בנובמבר 2007

תגובה לטור של דנה ספקטור

דנה ספקטור יוצאת חוצץ בטור האחרון שלה ("שבעה ימים" בידיעות, מוסף ה-23.11.2007) נגד הלא מעשנים הרשעים שמתעקשים למרר לה את החיים גם לאחר החוק החדש, אז חשבתי לכתוב את הדיעה שלי על ההגיגים שלה:

  1. התלונה הראשונה שלה עוסקת בלא מעשנים שכופים עליה אינטראציה חברתית לאחר שהעירו לה וכבתה (באמת תודה) את הסיגריה. לא ברור לי היכן מבלה הגברת ספקטור, אבל אני מעולם לא המשכתי לנהל שיחת נפש עם מעשן לאחר שביקשתי ממנו לכבות את הסיגריה. להיפך, רציתי לחזור לאוכל כמה שיותר מהר ולגלות איזה טעם יש לו כשאינו מעורב בריח נובלס.
  2. ללא קשר, די משעשע לראות בעלת טור אישי בעיתון מקטרת על זרים כשהם חולקים איתה את חייהם.
  3. למה בכלל אני צריך להעיר לגברת ספקטור ודומיה? האם היא מוצאת את עצמה מתחננת לאלמוני המחטט בתיקה ומוציא כסף מהארנק: "סליחה אדוני, אסור לגנוב לפי החוק"?
    למה אני צריך להעיר למישהו כדי שיקיים את החוק? תודה רבה, אבל הבנתי שהמשכורות של שוטרים ופקחים לא בדיוק משתוות למשכורות בהייטק - אני מעדיף להמשיך בעבודה הקיימת שלי.
    והמצב המצער הוא שמחוץ לבועה התל אביבית בה מבלה הגברת ספקטור, עדיין אנחנו מדינת מערב פרוע שבה את החוק אוכף שריף שיכור - ברוב המועדונים והפאבים מחוץ למרכז עדיין מתייחסים לחוק כאל הצעה.
  4. ואז שולפת הגברת ספקטור בתרועת ניצחון את הכשלון של הפאב ללא עישון שנפתח בת"א לפני שנה ונסגר די מהר. אז הגיע הזמן לסגור את הגולל על הטיעון השחוק הזה - אני לא אצא לפאב רק כי לא מעשנים שם - את זה יש לי בבית ובחלק מהמסעדות. אותו פאב היה מקום קטנטן (וללא ספק מדובר בסיבה משמעותית לסגירה שלו) שהגיש אוכל עם אלכוהול - זה לא פאב, זו מסעדה. ומסעדות בת"א נסגרות כל הזמן (למעשה גם פאבים).
    כשמקומות כמו "דבלין" יעברו להיות נקיים מעישון, נדבר.
  5. וכן, לרוב הלא-מעשנים לא נעים להתנשק עם מעשנים כבדים (לא מנסיון אישי), וכבר היו מקרים שחברים שלי סיימו מערכות יחסים עם בחורות נהדרות רק על הרקע הזה. חבל בשביל שני הצדדים.
  6. השלב הבא (והאחרון) במסע המחאה עובר דרך האדרת המעשנים כבעלי "נקודת מבט קלילה ופטליסטית" על החיים, ובכלל בתור אנשים נורא מגניבים. אז יצא לי להכיר מעשנים שהיו מעניינים כמו מאפרה ולא-מעשנים שהיו אנשים מרתקים. אני לא שופט אדם על פי חתיכת העשב הבוערת שתלוייה לו מהפה, אלא על פי האופי שלו.
  7. חשוב לי להבהיר משהו אחד - ממש לא אכפת לי מההתמכרויות השונות של האנשים שאני מבלה איתם - אני רק מבקש שלא יעסקו בהן בסביבתי. ברצינות, איזה סבל גורמים לך החברים שלך שאינך מסוגלת להתאפק למשך הבילוי איתם?

הוספת תגובה

תגובה 1:

אנונימי כתב...

Hello. This post is likeable, and your blog is very interesting, congratulations :-). I will add in my blogroll =). If possible gives a last there on my site, it is about the CresceNet, I hope you enjoy. The address is http://www.provedorcrescenet.com . A hug.